10 מתכונים ו-10 ערכים תזונתיים בכלורלה וספירולינה

גלידת וניל ירוקה, אטריות עם אצות ועוגיות כלורלה. נשמע כמו תפריט של בית קפה חדש בתל אביב? הרעיונות האלה כבר הופיעו במאמר מדעי ב-1954. מאחוריהם עמדה, לצד החוקרים החשובים ביותר בהקשר של אצת הכלורלה אישה יפנית שלמדה בישול צרפתי, לימדה בישול יפני בקליפורניה ועזרה להפוך אצה מיקרוסקופית למשהו שאפשר להגיש לשולחן: נובוקו טמיה.

זה הסיפור שלה ושל בעלה הביולוג פרופ' הירושי טמיה, ואיתם נצא למסע קטן במטבח: עשרה מתכונים, ובכל אחד מהם היכרות עם רכיב תזונתי אחר שמשותף לכלורלה ולספירולינה. מהברזל במרק השעועית ועד החלבון במרק היפני, המדע יצטרף לארוחה מסורתית. בכל מתכון אפשר לבחור בין אבקת כלורלה המיועדת למאכל לבין אבקת ספירולינה, לבין הספירולינה הטרייה הקפואה שאנחנו מגדלים בחווה.

נובוקו טמיה והדרך מפריז למטבח הירוק

בשנת 1934 חיו נובוקו והירושי בפריז. הוא עסק במחקר ביולוגי; והיא השלימה הכשרה בקורדון בלו. על פי הביוכימאי אנדרו בנסון, שהכיר את בני הזוג וכתב לימים על חייהם, הידע שלה במטבח נעשה בהמשך גם מקור הפרנסה המרכזי של המשפחה.

בשנים הקשות שלאחר מלחמת העולם השנייה לימדה נובוקו בישול צרפתי בביתה ביפן. אנדרו בנסון מתאר קהל של 30-50 תלמידות, שהגיעו בקבוצות קטנות של 6-10 בכל יום. המטבח שלה היה בית ספר ועסק משפחתי של ממש. הסיפור מופיע בזיכרונותיו של פרופ' הירושי טמיה בין הראשונים שפיתחו את שיטות הגידול שבהן משתמשים בחוות המסחריות של היום.

שנים לאחר מכן, בביקור של בני הזוג בברקלי בקליפורניה, לפי זיכרונותיו האישיים של חברם של בני הזוג הכימאי א. בנסון, שהיה גם הוא חוקר בברקלי, הם התארחו אצל גברת קאמי בשדרות יוניברסיטי, ונובוקו לימדה שם בישול יפני. בני הזוג השתלבו בחוג החברתי שסביב המעבדה של מלווין קלווין. הביולוגיה והאוכל נסעו איתם בין היבשות, כל אחד בדרכו.

הוא חקר איך מגדלים והיא מה אוכלים

לאחר המלחמה התבקש הירושי לבדוק אם אפשר לגדל כלורלה בצורה מסחרית למזון ולמספוא. החזון היה מובן: תאים זעירים, שיכולים לגדול בבריכות גם במקומות שבהם אי אפשר לגדל שום מזון אחר ומכילים חלבון, עשויים להוסיף מקור מזון חדש לעולם שמנסה להשתקם.

אבל אפשר לתכנן בריכה יעילה להפליא, ועדיין להיתקע בשאלה הפשוטה: מי ירצה לאכול את מה שיוצא ממנה?

וכאן נכנסו הניסויים הקולינריים. במקום לבקש מהסועדים להתאהב באבקה ירוקה מוזרה, נובוקו שילבה אותה במאכלים מוכרים: תה, מרקים, אטריות, לחם, לחמניות, עוגיות וגלידה. הגישה הזאת מוצאת חן בעיניי גם כמגדל ספירולינה: לערך התזונתי יש הרבה יותר סיכוי להגיע לצלחת אם מתחשק לקחת עוד ביס.

המסמכים המקוריים מספרים סיפור אפילו יותר מעניין

באפריל 1954 פורסם בכתב העת Food Technology המאמר "Preliminary Experiments in the Use of Chlorella as Human Food". מתחת לכותרת מופיעים שני שמות: Yuji Morimura ו-Nobuko Tamiya. בניגול למה שהיה מקובל האותה התקופה, השם של נובוקו לא נדחק לשוליים והיא מופיעה כמחברת שותפה במאמר עצמו.

אפשר לראות את העמוד המקורי עם שמה ואת דף המתכונים שבא אחריו. ליד רשימת הרכיבים נכתב שהמאכלים נטעמו בידי מבוגרים יפנים ואמריקאים. ולא מדובר כאן בחובבי מזון בריאות מוזר וחנויות טבע, אלא ניסיון מוקדם וממשי לחבר בין מזון חדש לטעמים שמוכרים לאנשים רגילים.

במכתב מ-25 במאי 1953, ששוחזר במחקר ההיסטורי, מוזכרת הצעה למיזם ניסיוני של ארה"ב לגידול כלורלה בטייוואן כסיוע הומניטארי. באותו מחקר מופיע גם דף מודפס במכונת כתיבה עם מתכונים של לחמניות, עוגיות וגלידה.

גם במעבדה לא כל מתכון מצליח

מאמר מעניין אחר מתאר ניסיון כושל להכין מעין טופו מכלורלה. גם מרק עוף עם האבקה זכה לתגובה פחות מוצלחת, מרק שעועית ופטריות לעומת זאת זכה להצלחה רבה.

הירושי עצמו הגיע למסקנה שעלויות הגידול הגבוהות מקשות על החזון של גידול כלורלה כמזון זול בקנה מידה גדול. ובכל זאת, עבודתו תרמה רבות לחקר הכלורלה והחלוקה של תאי אצות. החלום המקורי לא התממש בדיוק כפי שדמיינו בני הזוג, אבל הוא השאיר אחריו מדע, מתכונים, ושאלה שמעניינת אותנו עד היום: איך הופכים אצות מזינות לאוכל שאנשים אוהבים?

לפני שמתחילים לבשל

במאמר המקורי מופיעים תשעה מתכונים, ובהם כמה אפשרויות למרקים. הפכנו אותם כאן לעשרה מתכונים, עם גרסה נפרדת לפטריות ולשעועית. אלה עיבודים ביתיים שלנו בהשראת המקור. זמני הבישול, האפייה והמרקם נשמרו מהמתכונים המקוריים.

במקור השתמשו באבקת כלורלה. החלופה שלנו היא ספירולינה טרייה מחוות הבוטיק שלנו, שמגיעה למטבח במנות קפואות. לדעתינו, הטעם של הספירולינה הטרייה שלנו עדין יותר וחמאתי, והמרקם שלה נעים יותר מזה של האבקה. בהמרה הקולינרית השתמשנו בכ-20 גרם ספירולינה קפואה (מנה אחת מהחווה שלנו) במקום 5 גרם אבקה. למי שישתמש באבקת כלורלה או אבקת ספירולינה ולא בספירולינה הקפואה, כדאי לשים לב להבדל בכמויות הנוזלים. במרקים ההבדל הקטן בכמות המים כמעט לא מורגש; בבצקים מפחיתים נוזלים כפי שמצוין. מפשירים במקרר רק את כמות הספירולינה הדרושה, ואת השאר משאירים קפואה.

ומה עם החימום? מינרלים אינם נהרסים באפייה, וחלבון עדיין יכול לתרום לתזונה גם לאחר שהמבנה שלו משתנה בחום. חלק מהוויטמינים והפיגמנטים רגישים יותר. במרקים אפשר לערבב את האצה לקראת ההגשה; בלחם ובעוגיות משתמשים בה כחלק מהבצק.

כלורלה היא אצה ירוקה חד-תאית, וספירולינה שייכת למשפחת הציאנובקטריות, המוכרות גם בשם אצות כחולות-ירוקות. למרות ההבדל המדעי, יש להן בהן לא מעט רכיבים משותפים. עשרה מהם נפגוש לצד המתכונים, יחד עם התרומה של יתר המצרכים. במתכונים מטה, האצה היא חלק מהארוחה, ולעיתים דווקא השעועית, החלב או האגוזים מספקים את עיקר הרכיבים המודברים.

עשרה מתכונים היסטוריים של נובוקו ועשרה ערכים תזונתיים שכדאי להכיר

1. תה ירוק מוקצף ופולאט

המתכון המקורי עוסק בתה ירוק אבקתי, המאצ'ה. קצת אצה מצטרפת לטעם הירוק.

הרכיב הראשון שלנו הוא פולאט, ויטמין B9. הגוף משתמש בו ליצירת חומר גנטי ולחלוקת תאים, כך שהוא שותף לעבודת התחזוקה וההתחדשות היומיומית שלנו. הוא מופיע בעלים ירוקים וקטניות, ונמצא גם בכלורלה ובספירולינה. על תפקיד הפולאט במזון ובגוף.

מצרכים לכוס אחת:

• 2 גרם אבקת מאצ'ה.
• 0.5 גרם אבקת כלורלה (או אבקת ספירולינה), בערך 1/4 כפית קטנה, או 2 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 150 מ"ל מים חמים מאוד, אך לא רותחים.

מנפים את המאצ'ה לקערית. מוסיפים את הכלורלה או הספירולינה ומעט מהמים, וטורפים למשחה חלקה. מוסיפים את יתר המים ומקציפים במטרפה קטנה. זה משקה מעולה לאוהבי טעמים ירוקים.

2. מרק פטריות קטיפתי וויטמין B2

פטריות היו אחת ההצלחות הגדולות שדווחו במאמר. הטעם העמוק שלהן נותן בסיס מצוין לתוספת הירוקה, ובמרק הזה הן מביאות עוד משהו לשולחן: ריבופלבין, או ויטמין B2.

הוויטמין הזה משתתף בתהליכים שמאפשרים לתאים להפיק אנרגיה מהמזון שאנו אוכלים. אפשר לחשוב עליו כאחד הפועלים שמפעילים את המפעל התאי, בלי לבקש אפילו הפסקת קפה. במרק של נובוקו הפטריות והחלב תורמים B2, והוא נמצא גם בשתי האצות. אם בוחרים בחלב צמחי, אפשר לבדוק בתווית אם הוסף לו B2. פרט קטן לחובבי המדע: ריבופלבין רגיש לאור, ואחת הסיבות לאריזות חלב העשויות מקרטון היא ההגנה עליו. ההסבר והמקורות התזונתיים באתר NIH.

מצרכים ל-4 מנות:

• 400 גרם פטריות פרוסות.
• בצל בינוני קצוץ ו-2 שיני שום.
• כף שמן זית.
• 500 מ"ל מים או ציר ירקות.
• 200 מ"ל חלב או משקה סויה ללא סוכר.
• 5 גרם אבקת כלורלה (או ספירולינה) או 20 גרם ספירולינה טרייה קפואה.
• מלח, פלפל וקצת טימין לפי הטעם.

מטגנים בעדינות את הבצל בשמן. מוסיפים שום ופטריות ומבשלים עד שהן מתרככות ומתחילות להשחים. מוסיפים ציר ומבשלים כ-15 דקות. מוסיפים חלב וטוחנים למרק חלק. מכבים את האש, מערבבים פנימה את האצה וטועמים. אם צריך, מוסיפים מלח או מעט מים לקבלת המרקם שאוהבים.

3. מרק שעועית לבנה וברזל

גם מרק השעועית הצליח בניסויים ההיסטוריים. קל להבין למה: יש לו מרקם סמיך וטעם נעים שמקבל יפה כל תוספת ירוקה.

ברזל משתתף ביצירת המוגלובין, החלבון שמוביל חמצן בדם, ובפעילות השרירים. שעועית ואצות מכילות ברזל מהצומח, שהספיגה שלו מושפעת מהרכב הארוחה. כאן נכנסת המלצה אישית שלנו (ולא של נובוקו) להוסיף פלפל אדום חתוך למרק בתור סוג של קרוטונים או להגיש אותו לצד המרק: ויטמין ה-C שבו מסייע לספיגת הברזל. על ברזל וספיגתו מהמזון.

מצרכים ל-4 מנות:

• 400 גרם שעועית לבנה מבושלת ומסוננת.
• בצל בינוני, גזר ו-2 שיני שום, קצוצים.
• כף שמן זית.
• 700 מ"ל מים או ציר ירקות.
• 5 גרם אבקת כלורלה (או אבקת ספירולינה) או 20 גרם ספירולינה טרייה קפואה.
• כף מיץ לימון, פטרוזיליה קצוצה, מלח ופלפל.
• להגשה: פלפל אדום טרי חתוך לרצועות.

מרככים את הבצל והגזר בשמן, מוסיפים שום, שעועית וציר ומבשלים כ-20 דקות. טוחנים חלק מהמרק ומחזירים לסיר כדי להסמיך אותו. מכבים את האש ומערבבים את האצה, הלימון והפטרוזיליה. למי שרוצה גם את קוביות הפלפל האדום או שמגישים עם רצועות הפלפל הטרי בצד.

4. מרק מיסו וטופו וחלבון

מהמרקים הכפריים של צרפת אנו עוברים ליפן. במקור היו במרק ציר עם אצת קומבו ודג מיובש, וגם רוטב כלורלה ניסיוני. כאן אנו הולכים על גרסה נגישה יותר עם פטריות שיטאקי מיובשות, מיסו ורוטב סויה רגיל. הטופו שמוסיפים למרק המיסו נותן לנו הזדמנות לדבר על החלבון שבשתי האצות.

חלבון מספק לגוף חומצות אמינו לבנייה ולתחזוקה של שרירים ורקמות. במחקר מ-2023 השתתפו 36 צעירים שקיבלו 25 גרם חלבון מכלורלה, מספירולינה או מחלבון שמקורו בפטריות. בשתי קבוצות האצות עלה קצב יצירת חלבוני השריר, במנוחה ולאחר אימון, בדומה לקבוצת ההשוואה. בניסוי נדרשו לכך כ-40 גרם אבקה, כמות גדולה בהרבה מזו שבמנה כאן. במרק שלנו הטופו מספק את רוב החלבון והאצה מצטרפת אליו.

מצרכים ל-4 מנות:

• 8 פטריות שיטאקי מיובשות ו-900 מ"ל מים.
• 250 גרם טופו חתוך לקוביות.
• כף מיסו ו-2 כפיות רוטב סויה, או פחות לפי המליחות.
• 5 גרם אבקת כלורלה (או ספירולינה) או 20 גרם ספירולינה טרייה קפואה.
• 2 גבעולי בצל ירוק קצוצים.

משרים את הפטריות במים חמים עד שהן מתרככות, פורסים אותן לרצועות ומבשלים כ-15 דקות במי ההשריה. מוסיפים את הטופו ומחממים אותו היטב ע"י המשך הבישול על אש קטנה. בקערית ממיסים את המיסו במעט מהציר. מכבים את האש ומוסיפים לסיר מיסו, אצה, רוטב סויה ובצל ירוק.

5. אטריות חיטה ירוקות ובטא-קרוטן

אטריות ירוקות הן כנראה הדרך הכי משמחת להגניב שיחה על בטא-קרוטן לשולחן הצהריים. זהו פיגמנט ממשפחת הקרוטנואידים שנמצא בשתי האצות, והגוף יודע להפוך אותו לוויטמין A, החשוב לראייה ולתפקוד תקין של מערכת החיסון. הירוק הדומיננטי שבאצות פשוט מסתיר חלק מהצבעים האחרים שבה.

כאן יש לנו כאן מחקר שממש מגיע מהמטבח: בניסוי בסין חולקו 228 ילדים לקבוצות שקיבלו מזונות עם 2 או 4 גרם אבקת ספירולינה, או מזונות ביקורת ללא ספירולינה כלל, חמישה ימים בשבוע במשך עשרה שבועות. האבקה שולבה גם באטריות ובעוגות, ובקבוצות הספירולינה גדלו מאגרי ויטמין A . זו דוגמה לתרומה תזונתית שממש שנמדדה בתוך אוכל מוכר, וגם תזכורת שחימום אינו מבטל בבת אחת את כל הערך התזונתי. למחקר.

ומה לשים על האטריות? מעט שמן שומשום או טחינה מתאימים לטעם ולעיקרון התזונתי. בניסוי נפרד ב-12 נשים, הוספת שמן לסלט שיפרה ספיגה של כמה קרוטנואידים. אמנם זה היה מחקר על ירקות ושמן סויה, לא על האטריות שלנו, אבל הוא מסביר למה השילוב של פיגמנטים מסיסי שומן עם מעט שומן בארוחה הגיוני. למחקר על הסלט.

מצרכים ל-4 מנות:

• 300 גרם קמח חיטה לבן, ועוד מעט לקימוח משטח העבודה.
• 10 גרם אבקת כלורלה למאכל (או אבקת ספירולינה) או 40 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 130 מ"ל מים עם אבקה, או 100 מ"ל עם ספירולינה מופשרת.
• 5 גרם מלח.

קודם מערבבים אבקת אצות עם הקמח, או ספירולינה מופשרת עם המים. מוסיפים את המלח ומערבבים את התערובת היבשה והרטובה. לשים כ-8 דקות לבצק מוצק. אם נשאר קמח יבש, מוסיפים מים בכפית בכל פעם. מכסים ומניחים לכ-40 דקות. מרדדים על משטח מקומח לעובי של כ-2 מ"מ, חותכים לרצועות דקות בסכין או במכונת פסטה ומבשלים במים רותחים כ-4-6 דקות, עד שהאטריות מבושלות. מגישים עם ירקות מוקפצים וטופו, או עם שמן צ'ילי מסורתי ושום.

6. אטריות כוסמת ומגנזיום

עדיין אטריות, אבל הטעם אחר לגמרי. הכוסמת מוסיפה אופי אגוזי, וביחד עם טחינה בהגשה היא מוסיפה לארוחה גם מגנזיום. המינרל הזה נמצא גם בכלורלה ובספירולינה, והוא משתתף במאות תגובות אנזימטיות, בפעילות השרירים ובעבודת מערכת העצבים. יש לא מעט ביוכימיה מאחורי הפעולה הפשוטה של להרים מזלג או צ'ופסטיקס עם מזון שמכיל את המינרל החשוב הזה. על תפקידי המגנזיום ומקורותיו.

המתכון של נובוקו שילב קמח כוסמת וקמח חיטה. החיטה עוזרת להחזיק את הבצק, ולכן זו אינה גרסה ללא גלוטן. באופן מסורתי, מגישים עם טחינה גולמית מעל, ובצל ירוק קצוץ, ומקבלים מנה עם טעמים ומרקמים מהמזרח שמסתדרים יפה עם התוספת הירוקה.

מצרכים ל-4 מנות:

• 120 גרם קמח כוסמת ו-180 גרם קמח חיטה לבן.
• 8 גרם אבקת כלורלה למאכל (או אבקת ספירולינה) או 32 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 150 מ"ל מים עם אבקה, או כ-125 מ"ל עם ספירולינה מופשרת.
• 4 גרם מלח ומעט קמח חיטה נוסף לשלב הרידוד.

מערבבים ולשים לבצק אחיד. מניחים בקערה מכוסה כ-30 דקות, מרדדים בזהירות וחותכים לרצועות דקות בדיוק כמו במתכון הנודלס מעלה. מבשלים במים רותחים כ-3-5 דקות, בהתאם לעובי, עד שהאטריות מבושלות מספיק אך אינן מתפרקות, אל דנט'ה. מסננים ושוטפים במים קרים. מגישים עם בצל ירוק, רוטב סויה, זרעי שומשום וטיפה של טחינה גולמית.

7. לחם ירוק וניאצין

לחם ירוק אינו המצאה של מאפיית בוטיק מצפון תל אביב. הוא הופיע מזמן ברשימת הניסויים של נובוקו, ואצלנו הוא מגיע יחד עם היכרות קצרה עם הניאצין, ויטמין B3.

ניאצין משתתף בתהליכים שמאפשרים לגוף לנצל את האנרגיה שבמזון. הוא נמצא בין היתר בדגנים, בקטניות ובאגוזים, ונמצא גם בשתי האצות. אחרי האפייה אפשר לפרוס את הלחם ולמרוח מעט חמאת בוטנים טבעית: חיבור פשוט בין הלחם הירוק לבין מזון נוסף שמכיל ניאצין. למי שאוהב לחם טיפה כבד יותר, אפשר לנסות באפייה הבאה לשלב קמח מלא במקום חלק מהקמח הלבן, ולהתאים את כמות המים לפי האלסטיות של הבצק. עוד על ניאצין במזון ובגוף.

מצרכים לכיכר בינונית:

• 350 גרם קמח לחם.
• 10 גרם אבקת כלורלה (או אבקת ספירולינה) או 40 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 230 מ"ל מים עם אבקה, או 200 מ"ל עם ספירולינה מופשרת.
• 5 גרם שמרים יבשים, 7 גרם מלח וכפית סוכר.
• כף שמן זית.

מערבבים את הרכיבים ולשים כ-8-10 דקות באגרסיביות. הבצק צריך להיות רך וגמיש; מוסיפים מעט מים או קמח לפי הצורך. מכסים ומתפיחים עד שהכל כמעט מכפיל את נפחו. מעצבים כיכר, מניחים בתבנית על נייר אפיה ומתפיחים שוב עד שהכל תפוח ואוורירי. אופים בתנור שחומם ל-200 מעלות כ-30-35 דקות, עד שהלחם אפוי גם במרכז. מטיזים טיפה מים בתחתית התנור עם שפריצר בתחילת האפייה לקבלת קרום טעים יותר. מצננים על רשת לפני הפריסה.

8. לחמניות רכות ואשלגן

הלחמניות המקוריות כללו חמאה, חלב, ביצים וסוכר, ובמאמר הוזכרה גם גרסה עם אגוזים. אנחנו בתור צמחוניים וטבעונים שומרים על הרעיון של לחמנייה רכה, ומנצלים את החלב והאגוזים כדי להכיר לכם מינרל שלא שייך רק לבננות: אשלגן.

אשלגן עוזר לשמור על מאזן הנוזלים בתאים ולהעביר אותות בעצבים ובשרירים. הוא נמצא גם באצות, אבל כאן התרומה מצטברת מכל הארוחה: החלב או משקה הסויה, האגוזים אם מוסיפים אותם, ואולי איזה פרי טרי לצד הלחמנייה. ככה נראית תזונה מגוונת, בלי להפוך את ארוחת הבוקר לפרויקט. מקורות האשלגן ותפקידיו.

מצרכים ל-8 לחמניות:

• 300 גרם קמח חיטה לבן.
• 8 גרם אבקת כלורלה (או אבקת ספירולינה) או 32 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 170 מ"ל חלב עם אבקה, או כ-145 מ"ל עם ספירולינה מופשרת. אפשר משקה סויה ללא סוכר.
• 20 גרם חמאה רכה או שמן זית.
• 20 גרם סוכר, 5 גרם שמרים יבשים ו-5 גרם מלח.
• אפשרות: חופן קטן, כ-30 גרם, של אגוזי מלך או שקדים קצוצים.

לשים את הרכיבים לבצק רך וגמיש, כ-8-10 דקות. אם מוסיפים אגוזים, משלבים אותם לקראת סוף הלישה. מתפיחים מכוסה עד שכמעט מכפיל את נפחו. מחלקים ל-8, מעצבים כדורים ומניחים בתבנית על נייר אפיה עם מעט רווח. מתפיחים שוב עד שהלחמניות תפוחות. אופים ב-180 מעלות כ-18-22 דקות, עד שהן זהובות.

9. עוגיות ירוקות ואבץ

עוגייה ירוקה ליד הקפה היא דרך משעשעת להכיר חומר גלם חדש. גרידת ההדרים מוסיפה ניחוח נעים, והאצה נותנת את הצבע ואת הטוויסט. כאן אנחנו מכוונים לעוגיות קטנות ורכות.

האבץ משתתף בחלוקת תאים, בתפקוד מערכת החיסון ובהחלמת רקמות, והוא אחד מן המינרלים שנמצאים בכלורלה ובספירולינה. כדי לתת לו מקום מוחשי יותר במתכון, אפשר להוסיף גרעיני דלעת קצוצים לבצק, שמכילים אבץ ומוסיפים גם ניגוד נעים לעוגייה הרכה. זו תוספת שלנו למתכון של נובוקו, אבל אנחנו בטוחים שהיא תסלח לנו. על אבץ ועל גרעיני דלעת כמקור תזונתי.

מצרכים לכ-16 עוגיות:

• 200 גרם קמח חיטה לבן.
• 60 גרם חמאה רכה (או תחליף חמאה טבעוני) ו-60 גרם סוכר.
• ביצה בינונית, או כל תחליף ביצה טבעוני.
• 5 גרם אבקת כלורלה (או אבקת ספירולינה) או 20 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.
• 30 מ"ל מים עם אבקה, או 15 מ"ל עם ספירולינה מופשרת.
• 1/2 כפית אבקת אפייה וקורט מלח.
• מעט גרידת לימון או תפוז, לפי הטעם.
• אפשרות: 30 גרם גרעיני דלעת קלופים וקצוצים.

מערבבים חמאה וסוכר, מוסיפים ביצה ואת הנוזלים. מוסיפים את האצה, הקמח, אבקת האפייה, המלח והגרידה ומערבבים רק עד שנוצר בצק. אם משתמשים בגרעיני דלעת, מקפלים אותם פנימה. מכניסים למקרר לחצי שעה. יוצרים 16 כדורונים ומשטחים אותם מעט על תבנית עם נייר אפיה. אופים ב-170 מעלות כ-12-16 דקות, עד שהשוליים מתייצבים והמרכז אפוי. מצננים לפני שמעבירים לקופסה.

10. גלידת וניל ירוקה וסידן

לסיום מגיע הקינוח שקשה לא לחייך אליו: גלידת וניל ירוקה. במתכון המקורי היו גם ביצים וקמח; כאן בחרנו בסיס גלידה פשוט יותר ללא ביצים, עם חלב ושמנת.

החלב מביא איתו סידן, שמוכר בעיקר בזכות העצמות והשיניים, אבל נחוץ גם לפעולת השרירים. סידן נמצא גם בכלורלה ובספירולינה, ובגלידה הזאת החלב הוא המקור המשמעותי יותר שלו. זה בדיוק הקסם הקולינרי בסיפור: האצה משתלבת במזון מוכר, ואיתה נכנסים לצלחת צבע, סקרנות ועוד רכיבים. על הסידן במזון ובגוף.

מצרכים לכ-6 מנות:

• 300 מ"ל שמנת להקצפה.
• 250 מ"ל חלב עם אבקה, או 235 מ"ל עם ספירולינה מופשרת.
• 80 גרם סוכר וכפית תמצית וניל.
• 5 גרם אבקת כלורלה (או ספירולינה) או 20 גרם ספירולינה טרייה קפואה שהופשרה במקרר.

מחממים בעדינות כ-100 מ"ל מהחלב עם הסוכר, עד שהוא נמס. מערבבים עם יתרת החלב והשמנת ומצננים במקרר. מוסיפים וניל ואת האצה וטוחנים היטב בבלנדר. מעבירים למכונת גלידה לפי הוראות היצרן של המכונה. בלי מכונה אפשר להקפיא בכלי רדוד ולערבב היטב כל חצי שעה בשעתיים הראשונות, ואז להמשיך להקפיא עד שמתייצב; אך המרקם יהיה פחות אוורירי מאשר במכונת גלידה ייעודית. שומרים קפוא ומוציאים לזמן קצר לפני ההגשה כדי שיהיה נוח לכדרר.

מהמטבח של נובוקו למטבח שלנו

מה שאנחנו אוהבים בסיפור הזה הוא שהחיבור בין מדע לאוכל לא הסתיים רק בטבלת ערכים תזונתיים. נובוקו ובן זוגה הירושי טמיה ניסו להכיר לעולם מזון חדש דרך הדבר הכי יומיומי שיש: ארוחה שאנשים מוכנים לאכול. שבעים שנה אחר כך, הדרך הזאת עדיין מוצלחת מבחינתנו: מבשלים משהו טעים, ועל הדרך מכירים קצת יותר טוב את מה שאוכלים.

כאן שוב נבקש סליחה מנובוקו, בחווה שלנו אנחנו מגדלים ספירולינה ולא כלורלה. אנחנו אוהבים את הספירולינה גם כחומר גלם טרי, עם הטעם העדין והמרקם החמאתי שלה, ומקפיאים אותה במנות נוחות לשימוש. אפשר להתחיל עם אריזת הספירולינה הקפואה שלנו, לבחור מרק אחד או בצק כלשהו, ולתת לסקרנות להגיע עד הצלחת.

המחקר על השפעות האצות ממשיך: סקירה מ-2026 מצאה שיפורים בכמה מדדים מטבוליים עם השימוש בכלורלה, אך עם ודאות נמוכה ברוב התוצאות. לכן כדאי להפריד בין התפקידים המוכרים של הרכיבים בתזונה לבין השפעות טיפוליות שעדיין נבדקות. סקירת 2026, סקירת 2025. לשאלות על בחירה ושימוש אפשר להמשיך למדריך הכלורלה וההשוואה לספירולינה.

בשימוש באבקות אצה, משתמשים במוצרים המיועדים למאכל ובהתאם להוראותיהם. אם נוטלים וורפרין, כל שינוי בצריכת ויטמין K, לרבות דרך מוצרי כלורלה או ספירולינה, מצריך תיאום עם הצוות המטפל, כפי שמסביר מכון הבריאות האמריקאי. בהיריון, במחלה פעילה או כשיש תפריט רפואי מותאם, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמוסיפים מוצר ספירולינה או כלורלה. ושיהיה בתיאבון!